אני חוזר קצת אחורה...
אמא של קרן פונתה לטיפול נמרץ בביה"ח בילינסון, מצבה היה מאוד קשה וכבר נכנסה לקומה,
תוך שהיא מחוברת למכונת הנשמה.
הספקתי לספר קצת קודם שקרן לא ממש הייתה בבית באותה התקופה שאמה הייתה מאושפזת ב"בילינסון"
מלבד יום אחד שחזרה הביתה לקחת קצת בגדים וחפצים אישיים לשאר הימים, ואז נשארה לישון לילה בבית,
ולמחרת בבוקר חזרה להיות עם אמה בביה"ח.
באחד הימים, אמא של קרן פתאום התעוררה מהקומה , פתחה עיניים , ראתה את קרן לצידה ואמרה:
"קרן, אני אוהבת אותך
את בהריון, יש לך בת, תקראי לה נעמה"
ולאחר דקות קצרות חזרה למצב של קומה (שאר המקרה תיארתי בחלק ב').
לאחר שמזל ז"ל נפטרה , קרן והאחיות של מזל ישבו שבעה בבית של מזל (בטבריה),
בתום השבעה נערכה האזכרה , כולם קמו מהשבעה וכל אחד בדרכו ניסה להמשיך בחיי היומיום.
לאחר האזכרה, קרן באה ואמרה לי שמאחר לה החודש, כבר כמעט חודש שלם איחור,
החליטה לערוך בדיקת הריון (באמצעות ערכה אישית), ואכן התשובה הייתה חיובית.
מספר ימים לאחר מכן, הלכה לרופא הנשים להיבדק באופן מסודר, ואכן התשובה הייתה חד-משמעית:
קרן בהריון ! (נעמה בדרך...)
כמו שאומרים: עד כאן ... הכל בסדר ...
קרן הייתה במעקב הריון , בחודשים הראשונים הייתה מקיאה הרבה,
הלכנו לרופאים ולא ידעו למה בדיוק , רק אמרו שתדאג לשתות הרבה.
זה לא ממש עזר;
ערב אחד קרן ממש לא הרגישה טוב, העליתי אותה למיון, מייד ניגש אליה רופא נשים,
עשה לה אולטראסאונד, לבדוק שההריון בסדר, ובתוך כך שם לב בתיק הרפואי של קרן שעברה ניתוח "טבעת" לפני מספר שנים,
דאג לקרוא לכירורג תורן, שהגיע מייד, טיפל בקרן במקום, פתח לה את ה"טבעת" וכבר קרן הרגישה הרבה יותר טוב. נחה שם קצת וחזרנו הביתה.
באותה התקופה קרן בילתה מספר פעמים במחלקת "מיון נשים" בביה"ח פוריה,
אחד הרופאים הגדיר את המצב: "הריון בסיכון גבוה" , זאת משום שלקרן היה לחץ דם גבוה יחסית לנורמל.
...
קרן הייתה במעקב בדיקות וביקורים תכופים בביה"ח.
בוקר אחד, התארגנו לרדת העירה לבדיקות דם שגרתיות, בחוץ היה אפרורי מעט, והחל טפטוף קל
(מסתבר, שהשילוב בין מים למדרגות מצופות קרמיקה, אינו מהמוצלחים שיש),
קרן, אותו בוקר, בחודש החמישי להריונה, יורדת לאיטה במדרגות, ממש באמצע, קרן פתאום החליקה,
נפלה ונחבטה חזק בגב, אך הנורא מכל, שברה את הקרסול השמאלי ויחד איתו את השוקית כולה,
זה היה מחזה מחריד ביותר, הרגל מפורקת לגמריי (ואני לא הבן-אדם המתאים במצב כזה, התעשתתי),
מייד הזעקתי אמבולנס והתקשרתי גם כן לאבא של קרן (שהוא סוג של גיבור), תוך דקות ספורות הגיע
גם האמבולנס וגם אבא של קרן, הפרמדיקים הבינו שזה מקרה קשה, בזהירות רבה, על מנת לא לפגוע בגבה של קרן, הניחו אותה על האלונקה, תוך קיבוע כל חלקי גופה (למנוע תנועות מיותרות שיפגעו בחוליות),
נסיעה קצרה יחסית למיון- פוריה.
** כשהגענו למיון, הייתי שם במיטה לצידה של קרן והתעלפתי בעצמי, הצוות הרפואי לא ידע מה לעשות איתי,
אז רק שכבתי שם במיטה ליד, כשאני מקשיב לכל סביבי.
נמשיך,
הצוות הרפואי סביב קרן היה מורכב בין היתר מרופא תורן, וכן רופא נשים שהגיע מיד לבצע בדיקות לתקינות ההריון ומצב העובר... רווחנו שכהתשובה הייתה חיובית בעניין הזה, תודה לאל !
קרן נזקקה למספר צילומי-רנטגן כדיי לאבחן את מצב הרגל השבורה, זה היה קשה לביצוע ומאוד כואב עבור קרן,
ראיתי את קרן זועקת מכאבים נוראיים... כמעט לא עמדתי בזה.
לאחר מכן העבירו את קרן לחדר אורטופד, כשזה ניסה להשיב את הקרסול של קרן למקומו ולקבע עד כמה שניתן.
ביקשו מקרן להמתין לניתוח דחוף ברגל, ניתוח שמטרתו העיקרית הייתה, לחבר את כל חלקי העצם השבורה,
ולקבע את הכל יחד עם הקרסול. מיותר לציין כי מדובר בניתוח מורכב מאוד.
ניתן לומר כי הניתוח עבר בהצלחה, אך עם זאת, קרן נאלצה לוותר על רוב עצמאותה למשך חודשיים שלמים,
משום שבניתוח הזה, שתלו פלטות מתכת שיקבעו את השוקית השבורה יחד עם הקרסול, וכן מספר ברגים שחיברו הכל יחד. המצב אילץ את קרן להתנייד בכיסא גלגלים למשך התקופה הזו.
מספר ימי-אשפוז במחלקה האורטופדית וכמה ימים במחלקת נשים, לקרן כבר לא נותרה סבלנות (אפשר להבין),
רק רצתה הביתה למיטה, בלי כל הרעש הזה סביבה (אתם יודעים על מה אני מדבר).
לאחר כשבוע, קרן הגיע הביתה, עשיתי כל שביכולתי שתהיה לה הנוחות המקסימלית, זה לא היה פשוט כלל...
אני מזכיר שוב , קרן ניידת בכיסא גלגלים באותם ימים.
שוב ביקורת במחלקת הריון בסיכון, הרופא מתפלא - מדוע קרן בבית ?! , ביקש שתחזור לאשפוז בדחיפות,
משום שמצבה הפיזי אינו מאפשר לה עצמאות והיא חייבת להיות בהשגחה 24/7. קרן סירבה, לאור האשפוז האחרון שעשה לה ממש רע, התנגדה נחרצות לבלות עוד יום אחד מיותר בבית החולים.
הרופא (ד"ר בן-שלמה) ממש התעקש, ביקש ממנה להקשיב להמלצתו, דיבר עם מנהל מחלקת נשים להסביר את המצב, כדיי שזה האחרון יבהיר לקרן שמצבה רגיש מידיי ועליה להישאר להשגחה. עברו כמה רגעים, קרן השתכנעה, עלתה למחלקת נשים לאשפוז (קרן אז בשבוע ה- 28) שנמשך עד הלידה.
....
....
המשך יבוא ...
אני חוזר קצת אחורה...
אמא של קרן פונתה לטיפול נמרץ בביה"ח בילינסון, מצבה היה מאוד קשה וכבר נכנסה לקומה,
תוך שהיא מחוברת למכונת הנשמה.
הספקתי לספר קצת קודם שקרן לא ממש הייתה בבית באותה התקופה שאמה הייתה מאושפזת ב"בילינסון"
מלבד יום אחד שחזרה הביתה לקחת קצת בגדים וחפצים אישיים לשאר הימים, ואז נשארה לישון לילה בבית,
ולמחרת בבוקר חזרה להיות עם אמה בביה"ח.
באחד הימים, אמא של קרן פתאום התעוררה מהקומה , פתחה עיניים , ראתה את קרן לצידה ואמרה:
"קרן, אני אוהבת אותך
את בהריון, יש לך בת, תקראי לה נעמה"
ולאחר דקות קצרות חזרה למצב של קומה (שאר המקרה תיארתי בחלק ב').
לאחר שמזל ז"ל נפטרה , קרן והאחיות של מזל ישבו שבעה בבית של מזל (בטבריה),
בתום השבעה נערכה האזכרה , כולם קמו מהשבעה וכל אחד בדרכו ניסה להמשיך בחיי היומיום.
לאחר האזכרה, קרן באה ואמרה לי שמאחר לה החודש, כבר כמעט חודש שלם איחור,
החליטה לערוך בדיקת הריון (באמצעות ערכה אישית), ואכן התשובה הייתה חיובית.
מספר ימים לאחר מכן, הלכה לרופא הנשים להיבדק באופן מסודר, ואכן התשובה הייתה חד-משמעית:
קרן בהריון ! (נעמה בדרך...)
כמו שאומרים: עד כאן ... הכל בסדר ...
קרן הייתה במעקב הריון , בחודשים הראשונים הייתה מקיאה הרבה,
הלכנו לרופאים ולא ידעו למה בדיוק , רק אמרו שתדאג לשתות הרבה.
זה לא ממש עזר;
ערב אחד קרן ממש לא הרגישה טוב, העליתי אותה למיון, מייד ניגש אליה רופא נשים,
עשה לה אולטראסאונד, לבדוק שההריון בסדר, ובתוך כך שם לב בתיק הרפואי של קרן שעברה ניתוח "טבעת" לפני מספר שנים,
דאג לקרוא לכירורג תורן, שהגיע מייד, טיפל בקרן במקום, פתח לה את ה"טבעת" וכבר קרן הרגישה הרבה יותר טוב. נחה שם קצת וחזרנו הביתה.
באותה התקופה קרן בילתה מספר פעמים במחלקת "מיון נשים" בביה"ח פוריה,
אחד הרופאים הגדיר את המצב: "הריון בסיכון גבוה" , זאת משום שלקרן היה לחץ דם גבוה יחסית לנורמל.
...
קרן הייתה במעקב בדיקות וביקורים תכופים בביה"ח.
בוקר אחד, התארגנו לרדת העירה לבדיקות דם שגרתיות, בחוץ היה אפרורי מעט, והחל טפטוף קל
(מסתבר, שהשילוב בין מים למדרגות מצופות קרמיקה, אינו מהמוצלחים שיש),
קרן, אותו בוקר, בחודש החמישי להריונה, יורדת לאיטה במדרגות, ממש באמצע, קרן פתאום החליקה,
נפלה ונחבטה חזק בגב, אך הנורא מכל, שברה את הקרסול השמאלי ויחד איתו את השוקית כולה,
זה היה מחזה מחריד ביותר, הרגל מפורקת לגמריי (ואני לא הבן-אדם המתאים במצב כזה, התעשתתי),
מייד הזעקתי אמבולנס והתקשרתי גם כן לאבא של קרן (שהוא סוג של גיבור), תוך דקות ספורות הגיע
גם האמבולנס וגם אבא של קרן, הפרמדיקים הבינו שזה מקרה קשה, בזהירות רבה, על מנת לא לפגוע בגבה של קרן, הניחו אותה על האלונקה, תוך קיבוע כל חלקי גופה (למנוע תנועות מיותרות שיפגעו בחוליות),
נסיעה קצרה יחסית למיון- פוריה.
** כשהגענו למיון, הייתי שם במיטה לצידה של קרן והתעלפתי בעצמי, הצוות הרפואי לא ידע מה לעשות איתי,
אז רק שכבתי שם במיטה ליד, כשאני מקשיב לכל סביבי.
נמשיך,
הצוות הרפואי סביב קרן היה מורכב בין היתר מרופא תורן, וכן רופא נשים שהגיע מיד לבצע בדיקות לתקינות ההריון ומצב העובר... רווחנו שכהתשובה הייתה חיובית בעניין הזה, תודה לאל !
קרן נזקקה למספר צילומי-רנטגן כדיי לאבחן את מצב הרגל השבורה, זה היה קשה לביצוע ומאוד כואב עבור קרן,
ראיתי את קרן זועקת מכאבים נוראיים... כמעט לא עמדתי בזה.
לאחר מכן העבירו את קרן לחדר אורטופד, כשזה ניסה להשיב את הקרסול של קרן למקומו ולקבע עד כמה שניתן.
ביקשו מקרן להמתין לניתוח דחוף ברגל, ניתוח שמטרתו העיקרית הייתה, לחבר את כל חלקי העצם השבורה,
ולקבע את הכל יחד עם הקרסול. מיותר לציין כי מדובר בניתוח מורכב מאוד.
ניתן לומר כי הניתוח עבר בהצלחה, אך עם זאת, קרן נאלצה לוותר על רוב עצמאותה למשך חודשיים שלמים,
משום שבניתוח הזה, שתלו פלטות מתכת שיקבעו את השוקית השבורה יחד עם הקרסול, וכן מספר ברגים שחיברו הכל יחד. המצב אילץ את קרן להתנייד בכיסא גלגלים למשך התקופה הזו.
מספר ימי-אשפוז במחלקה האורטופדית וכמה ימים במחלקת נשים, לקרן כבר לא נותרה סבלנות (אפשר להבין),
רק רצתה הביתה למיטה, בלי כל הרעש הזה סביבה (אתם יודעים על מה אני מדבר).
לאחר כשבוע, קרן הגיע הביתה, עשיתי כל שביכולתי שתהיה לה הנוחות המקסימלית, זה לא היה פשוט כלל...
אני מזכיר שוב , קרן ניידת בכיסא גלגלים באותם ימים.
שוב ביקורת במחלקת הריון בסיכון, הרופא מתפלא - מדוע קרן בבית ?! , ביקש שתחזור לאשפוז בדחיפות,
משום שמצבה הפיזי אינו מאפשר לה עצמאות והיא חייבת להיות בהשגחה 24/7. קרן סירבה, לאור האשפוז האחרון שעשה לה ממש רע, התנגדה נחרצות לבלות עוד יום אחד מיותר בבית החולים.
הרופא (ד"ר בן-שלמה) ממש התעקש, ביקש ממנה להקשיב להמלצתו, דיבר עם מנהל מחלקת נשים להסביר את המצב, כדיי שזה האחרון יבהיר לקרן שמצבה רגיש מידיי ועליה להישאר להשגחה. עברו כמה רגעים, קרן השתכנעה, עלתה למחלקת נשים לאשפוז (קרן אז בשבוע ה- 28) שנמשך עד הלידה.
....
....
המשך יבוא ...