.....
(אני מחזיר אתכם רגע לעניין)
כעבור 5 חודשים, הצעתי לקרן להינשא לי, לשמחתי הסכימה
ובמאי 2009 (לדיוק 19.5.09) הייתה לנו חתונה מדהימה !!
מוסיקה מעולה, כל החברים שלנו , המשפחה ... כולם רקדו ונהנו מאוד :)
ומאז ..... התחילו לקרות כל מיניי דברים ....
-----------------------------------------------------------
חודשים ספורים לאחר החתונה שלנו,
אמא של קרן התלוננה על כאבי ראש עזים,
קרן מייד העלתה אותה למיון בביה"ח "פוריה" , שם ערכו מספר בדיקות, בין היתר CT ראש.
מהבדיקות עלו ממצאים המעידים על גושים גדולים בראשה של האם - מזל היה שמה,
כמובן היה מדובר בגושים גדולים ומדאיגים.
הצוות הרפואי בבית החולים "פוריה" המליץ לפנותה מיידית לביה"ח רמב"ם בחיפה לבדיקות מקיפות יותר,
משום שעלה החשד, כי מדובר בגושים סרטניים, וב"פוריה" אין את הציוד הדרוש לביצוע בדיקות מעמיקות.
קרן נסעה עם אמה באמבולנס לאשפוז ברמב"ם, שם הצוות נערך לבדיקות ראש מקיפות ומעמיקות,
כאשר שם עלתה המסקנה כי אכן מדובר בבשורות הקשות: גושים סרטניים.
בהמשך התברר כי מדובר בסוג מסוים ודי נדיר של סרטן-הריאות, שאינו מופיע בצילומי-חזה כלל,
משום שהוא שולח גרורות ישירות לראש ויוצר לחץ על המוח והגולגולת, מה שגורם בין היתר לסימפטום השיכחה,
בלבול, פוגע ביכולת הדיבור ועוד.
קרן דאגה שיערכו את כל הבדיקות האפשריות על מנת שהמסקנות תהינה חד-משמעיות
הבשורה הייתה קשה לעיכול !
הטיפול הראשוני שניתן היה בצורת מתן סטרואידים להפחתת הלחץ בראש,
אך עם זאת, המליצו המומחים ברמב"ם לבצע ניתוח בראש בכדיי לצמצם את גודל הגוש העיקרי שם
וכך להפחית את הלחץ על הראש.
בסופו של עניין, הוחלט לבצע את הניתוח , שעבר בהצלחה , אבל לומר את האמת, לצערנו, לא ממש עזר.
הרופאים אמרו שמדובר בזמן קצוב... אולי שבועות
רק בזה לא ניתן היה לדייק, אני יכול רק לומר שזה נמשך מעבר לכך.
לאחר הניתוח, אמא של קרן חזרה הביתה ואיכשהו הייתה התנהלות סבירה יחסית למצב.
לאחר זמן מה, אמא של קרן לקחה לעצמה קצת זמן לבלות במרכז אצל אחותה שגרה בכפר-סבא.
גם שם הכל התחיל על מי מנוחות עד אותו לילה שבו המצב כבר החמיר;
בת אחותה מצאה אותה לפנות בוקר במיטה כמעט ללא דופק והבחינה בנוזלים שניגרו מראשה של מזל,
זו הצעירה נבהלה מאוד והזעיקה מייד אמבולנס.
אמא של קרן פונתה לטיפול נמרץ בביה"ח בילינסון, מצבה היה מאוד קשה וכבר נכנסה לקומה,
תוך שהיא מחוברת למכונת הנשמה.
קרן, באותם ימים הייתה במצב נפשי ירוד מאוד (ניתן להבין לאור ההתרחשויות)
האווירה הייתה מתוחה, מלא דאגות, מחשבות קשות.
קרן העבירה את אותם ימים במרכז לצד אמה, עד כמה שהתאפשר בשעות הביקור (* טיפול נמרץ, אני מזכיר)
לאחר כשבוע, התעוררה מזל מהקומה, כמובן השאירו אותה בבית החולים להשגחה עד שמצבה התייצב,
והמליצו להעביר אותה להמשיך טיפול סיעודי. קרן דאגה לפרוצדורה של העברה לטיפול הסיעודי בטבריה,
במרכז שנקרא: "נאות טבריה" (בית אבות שמשמש גם מרכז סיעודי).
אמא של קרן אמנם רצתה מאוד לחזור הביתה למיטה שלה, אך היה ברור לכולנו שהדבר אינו אפשרי,
מצבה דרש טיפול אינטנסיבי סביב השעון, כולל מעקב רפואי יומי אחר מצבה הפיזי.
בסופו של דבר, קרן אכן דאגה שהכל התנהל כסידרו; העבירו את מזל לטיפול בטבריה;
אפשר לומר שלמשך ימים ספורים הכל התנהל כשורה, עד כמה שניתן.
ממש בימים האחרונים שלה, מזל הרגישה טוב, דיברה ברור, היה לה מצב רוח טוב,
עד לאותו היום בו המצב התדרדר באופן דרסטי, פינו אותה מייד לרמב"ם - טיפול נמרץ,
* היה זה יום שישי - ערב שבת.
ניסיונות החייאה שנגמרו , לצערנו הרב , מזל הלכה לעולמה.
מזל מאוד סבלה מכאבים במשך אותם עשרה חודשים מאז נתגלו אותם הגושים בראשה,
הדבר היחיד שניתן לומר היה מנחם בכך, שהסבל שלה תם באותו ערב ברמב"ם.
קרן ואיציק (אחיה) היו קשורים מאוד לאמם , ופתאום החור הגדול הזה שנפער להם בלב,
כאב שלא ניתן להסביר, כאב על אובדן כה גדול !
עד היום אנו מבכים על לכתה והיא רק הייתה בת 60, מזל אור זכרה לברכה,
תהי נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן !
....... בהמשך חלק ג' (וכנראה לא אחרון) .......
.....
(אני מחזיר אתכם רגע לעניין)
כעבור 5 חודשים, הצעתי לקרן להינשא לי, לשמחתי הסכימה
ובמאי 2009 (לדיוק 19.5.09) הייתה לנו חתונה מדהימה !!
מוסיקה מעולה, כל החברים שלנו , המשפחה ... כולם רקדו ונהנו מאוד :)
ומאז ..... התחילו לקרות כל מיניי דברים ....
-----------------------------------------------------------
חודשים ספורים לאחר החתונה שלנו,
אמא של קרן התלוננה על כאבי ראש עזים,
קרן מייד העלתה אותה למיון בביה"ח "פוריה" , שם ערכו מספר בדיקות, בין היתר CT ראש.
מהבדיקות עלו ממצאים המעידים על גושים גדולים בראשה של האם - מזל היה שמה,
כמובן היה מדובר בגושים גדולים ומדאיגים.
הצוות הרפואי בבית החולים "פוריה" המליץ לפנותה מיידית לביה"ח רמב"ם בחיפה לבדיקות מקיפות יותר,
משום שעלה החשד, כי מדובר בגושים סרטניים, וב"פוריה" אין את הציוד הדרוש לביצוע בדיקות מעמיקות.
קרן נסעה עם אמה באמבולנס לאשפוז ברמב"ם, שם הצוות נערך לבדיקות ראש מקיפות ומעמיקות,
כאשר שם עלתה המסקנה כי אכן מדובר בבשורות הקשות: גושים סרטניים.
בהמשך התברר כי מדובר בסוג מסוים ודי נדיר של סרטן-הריאות, שאינו מופיע בצילומי-חזה כלל,
משום שהוא שולח גרורות ישירות לראש ויוצר לחץ על המוח והגולגולת, מה שגורם בין היתר לסימפטום השיכחה,
בלבול, פוגע ביכולת הדיבור ועוד.
קרן דאגה שיערכו את כל הבדיקות האפשריות על מנת שהמסקנות תהינה חד-משמעיות
הבשורה הייתה קשה לעיכול !
הטיפול הראשוני שניתן היה בצורת מתן סטרואידים להפחתת הלחץ בראש,
אך עם זאת, המליצו המומחים ברמב"ם לבצע ניתוח בראש בכדיי לצמצם את גודל הגוש העיקרי שם
וכך להפחית את הלחץ על הראש.
בסופו של עניין, הוחלט לבצע את הניתוח , שעבר בהצלחה , אבל לומר את האמת, לצערנו, לא ממש עזר.
הרופאים אמרו שמדובר בזמן קצוב... אולי שבועות
רק בזה לא ניתן היה לדייק, אני יכול רק לומר שזה נמשך מעבר לכך.
לאחר הניתוח, אמא של קרן חזרה הביתה ואיכשהו הייתה התנהלות סבירה יחסית למצב.
לאחר זמן מה, אמא של קרן לקחה לעצמה קצת זמן לבלות במרכז אצל אחותה שגרה בכפר-סבא.
גם שם הכל התחיל על מי מנוחות עד אותו לילה שבו המצב כבר החמיר;
בת אחותה מצאה אותה לפנות בוקר במיטה כמעט ללא דופק והבחינה בנוזלים שניגרו מראשה של מזל,
זו הצעירה נבהלה מאוד והזעיקה מייד אמבולנס.
אמא של קרן פונתה לטיפול נמרץ בביה"ח בילינסון, מצבה היה מאוד קשה וכבר נכנסה לקומה,
תוך שהיא מחוברת למכונת הנשמה.
קרן, באותם ימים הייתה במצב נפשי ירוד מאוד (ניתן להבין לאור ההתרחשויות)
האווירה הייתה מתוחה, מלא דאגות, מחשבות קשות.
קרן העבירה את אותם ימים במרכז לצד אמה, עד כמה שהתאפשר בשעות הביקור (* טיפול נמרץ, אני מזכיר)
לאחר כשבוע, התעוררה מזל מהקומה, כמובן השאירו אותה בבית החולים להשגחה עד שמצבה התייצב,
והמליצו להעביר אותה להמשיך טיפול סיעודי. קרן דאגה לפרוצדורה של העברה לטיפול הסיעודי בטבריה,
במרכז שנקרא: "נאות טבריה" (בית אבות שמשמש גם מרכז סיעודי).
אמא של קרן אמנם רצתה מאוד לחזור הביתה למיטה שלה, אך היה ברור לכולנו שהדבר אינו אפשרי,
מצבה דרש טיפול אינטנסיבי סביב השעון, כולל מעקב רפואי יומי אחר מצבה הפיזי.
בסופו של דבר, קרן אכן דאגה שהכל התנהל כסידרו; העבירו את מזל לטיפול בטבריה;
אפשר לומר שלמשך ימים ספורים הכל התנהל כשורה, עד כמה שניתן.
ממש בימים האחרונים שלה, מזל הרגישה טוב, דיברה ברור, היה לה מצב רוח טוב,
עד לאותו היום בו המצב התדרדר באופן דרסטי, פינו אותה מייד לרמב"ם - טיפול נמרץ,
* היה זה יום שישי - ערב שבת.
ניסיונות החייאה שנגמרו , לצערנו הרב , מזל הלכה לעולמה.
מזל מאוד סבלה מכאבים במשך אותם עשרה חודשים מאז נתגלו אותם הגושים בראשה,
הדבר היחיד שניתן לומר היה מנחם בכך, שהסבל שלה תם באותו ערב ברמב"ם.
קרן ואיציק (אחיה) היו קשורים מאוד לאמם , ופתאום החור הגדול הזה שנפער להם בלב,
כאב שלא ניתן להסביר, כאב על אובדן כה גדול !
עד היום אנו מבכים על לכתה והיא רק הייתה בת 60, מזל אור זכרה לברכה,
תהי נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן !
....... בהמשך חלק ג' (וכנראה לא אחרון) .......