כך הכל התחיל... חלק ד' ... נעמה טוני כבר כאן..

.... קצת תזכורת (פיסקה אחרונה מחלק ג')

משום שמצבה הפיזי אינו מאפשר לה עצמאות והיא חייבת להיות בהשגחה 24/7. קרן סירבה, לאור האשפוז האחרון שעשה לה ממש רע, התנגדה נחרצות לבלות עוד יום אחד מיותר בבית החולים.

הרופא (ד"ר בן-שלמה) ממש התעקש, ביקש ממנה להקשיב להמלצתו, דיבר עם מנהל מחלקת נשים להסביר את המצב, כדיי שזה האחרון יבהיר לקרן שמצבה רגיש מידיי ועליה להישאר להשגחה. עברו כמה רגעים, קרן השתכנעה, עלתה למחלקת נשים לאשפוז (קרן אז בשבוע ה- 28) שנמשך עד הלידה.

---------------------

הגיע היום ... הגיע הרגע המיוחל ... ב- 20/1/2011 הגיחה לאוויר העולם, בתנו הבכורה: נעמה טוני.

....

אבל בוא נחזור שבועיים אחורה (כפי שכבר הבנתם מהפוסטים הקודמים, הדרך לא הייתה פשוטה, גם כן הלידה עצמה, והימים שקדמו לה).

המצב הפיזי של קרן, כאמור, לא היה במיטב, לחץ הדם שלה הרקיע, ובתוך כך מצב ההריון היה בסיכון גבוה מאוד,

לקרן הייתה רעלת הריון שהתבטאה באי-ספיקת שלייתית, דבר שעיכב מאוד את התפתחות העובר (נעמה) ברחם.

הרופאים המליצו לקבל זריקות לזירוז התפתחות הריאות של העובר, על מנת לבצע ניתוח קיסרי כמה שיותר מהר ולא לסכן את קרן מעבר למצב הקיים וכן את ההריון.

ואז הגיע הרגע, נקבע יום הניתוח ל- 20 ינואר 2011 (יום חמישי בשבוע), קרן הייתה צפויה לקבל זריקת אפידורל,

הייתה לה שיחה עם רופאה מרדימה.

קרן נשלחה לחדר הניתוח, שם ערכו מספר בדיקות טרום-ניתוח, בהן התברר כי קרן נפגעה גם בגב, בעקבות הנפילה שארעה (כפי שסיפרתי לכם בפוסטים הקודמים), הפגיעה בגב גרמה לסדק בחלל האפידורלי, מה שלא איפשר החדרת המחט לביצוע ההרדמה, ניתן היה רק לתת זריקת אלחוש.

אז בואו תתארו לכם, ניתוח קיסרי ללא הרדמה כלל, ללא אפידורל.... רק אלחוש / טשטוש קל !!!!

נכון, נשמע הזוי לחלוטין , אך לצערי, זה בדיוק מה שהיה !

קרן הרגישה שחותכים לה את הבטן , לא אמשיך בתיאור, כבר נהייתי חיוור, בעודי מנסה לתאר לכם בכתב,

אבל נסכם בכך: קרן הרגישה הכל , אבל ממש הכל , גם כשנעמה יצאה !

קרן שמעה צרחה עוצמתית כזו ומייד הבינה שנעמה טוני בריאה ושלמה באוויר העולם (או חדר הניתוח ליתר דיוק).

נעמה שלנו נולדה במשקל: 1490 גרם, שבוע 34 ויום, מייד הוכנסה לאינקובטור והועברה לפגייה לטיפול ומעקב.

ביום הראשון שלה, נזקקה נעמה לחמצן, לעזרה בנשימה, לאחר מכן הייתה מסוגלת כבר לנשום בכוחות עצמה.

בזמן הזה, קרן לאט לאט התאוששה קצת מהניתוח, בקושי הייתה מסוגלת לדבר, מרוב כאבים איומים !!

מאוד רצתה לראות את נעמה, אל לא הייתה מסוגלת, גם לא שמישהו ייקח אותה לפגייה.

לאחר כמה ימים, קרן סופסוף שוחררה הביתה, מלווה בכיסא הגלגלים (תרומת "יד-שרה"), כשהיא חצויה-

מצד אחד רוצה להישאר ולהיות עם נעמה כמה שרק מתאפשר,

מצד שני, רוצה הביתה, למיטה, לשקט שלה.

ימים ארוכים עברו על קרן באותה התקופה הזו, ההחלמה בבית, התאוששות מהניתוח, התמודדות עם השהות בבית, בחוסר יכולת עצמאות ממשית, התלות הזו בכסא-גלגלים;

ואז החל סבב הביקורים היומיים בפגייה-

אני הייתי חוזר כל יום מהעבודה, קרן כבר הייתה מוכנה לצאת, יורדים לאט במדרגות ועם כסא הגלגלים לרכב.

כך כל ערב, אני וקרן היינו עורכים ביקור בפגייה, מבלים במחיצת נעמה שלנו במשך כשעה וחצי,

לרוב, מספיקים להאכיל אותה מנה אחת של ערב, ואיך שהיא הייתה כזו פצפונת, ממש כמו בוטן :)

כזו בובה עדינה ורכה !!

עברו חלפו להם חודש ימים בשגרה הזו ...

קרן הייתה צריכה לעבור ניתוח נוסף ברגל השבורה, היו צריכים להחדיר לה בורג נוסף לקיבוע הקרסול,

על מנת שתוכל לדרוך ביתר קלות על הרגל מבלי להיעזר יותר בכסא-גלגלים או כל אמצעי-עזר אחר.

כמובן שהיה הרצון שקרן תעבור את הניתוח לפני שנעמה מגיעה הביתה, ואכן כך היה, הניתוח נקבע ל- 16.2 ;

בעוד שתאריך השחרור של נעמה מהפגייה נקבע ליומיים אחריי כן - 18.2.

לשמחתנו הרבה, הניתוח הזה עבר בהצלחה, אין ספק שזה נתן לקרן את האפשרות לחזור ולדרוך שוב על שתיי הרגליים. פשוט זה לא היה, אבל קרן אזרה כוחות והתאמצה מאוד להתגבר על הקושי שהיה מלווה בכאב.

קרן ואני היינו זקוקים להמון עזרה באותם הימים האלו, להתכונן להבאת נעמה הביתה,

היה לנו הפחד הזה, משום שנעמה פשוט הייתה קטנטונת כזו. נחלצה לעזרתנו דודה של קרן- מרים, שבאה להיות איתנו וללוות אותנו בשבוע הראשון עם נעמה בבית. זה התחיל בכך שאני, קרן ודודה מרים נסענו לביה"ח כדיי לשחרר את נעמה מהאשפוז בפגייה, זה ארע ביום שישי, ה- 18.2 ** היום המרגש ביותר עבורנו **

בשעה טובה ומוצלחת, לקחנו איתנו את נעמה טוני הביתה !

מקלחות ראשונות, בקבוקים חדשים, התמודדות ראשונית כזו, הכל חדש, מפחיד קצת, מאוד מאוד מרגש!!

אין ספק, אני וקרן יחד, תמיד הייתה קרן אור בבית (קרן אור ... הבנתם ?!) , ויחד עם נעמה טוני, נוספה עוד קרן אור, שמחה, אושר אדיר !

...........................................................................................

יכול להיות שאכתוב חלק נוסף , לא מבטיח , בלי נדר !! .....